<h1>אבודרהם בין פסח לעצרת</h1>
<h2>דף סב:</h2>
ונוהגין במקצת מקומות שלא לישא אשה בין פסח לעצרת, ושלא להסתפר, והטעם, שלא להרבות בשמחה, שבאותו זמן מתו שנים עשר זוגות אלף תלמידים לרבי עקיבא באסכרא, מפני שלא היו נוהגים כבוד זה לזה. וכתב הר"י בן גיאת, דוקא נישואין, שעיקר שמחה חופה וכניסה אבל ליארס ולקדש שפיר דמי, ונישואין נמי, מי שקפץ וכנס אין עונשין אותו, אבל אם בא לשאול בתחילה מורין לו שלא לעשות כן, וכן הורו הגאונים. ויש מקומות שנוהגין לישא אשה ולהסתפר מל"ג לעומר ואילך, שאמרו שאז פסקו מלמות, וכן כתב אבן הירחי, ששמע בשם הרב זרחיה הלוי, שמצא כתוב בספר ישן הבא מספרד, שמתו מפסח ועד פרוס העצרת, ומאי פרוס פלגא, מדתנן (פסחים ו' ע"א). שואלין בהלכות הפסח קודם הפסח ל' יום, ופלגא חמישה עשר יום קודם העצרת, וזהו ל"ג לעומר, עד כאן. כתב רבינו האי בתשובה, מה שנהגו שלא לעשות מלאכה מפסח ועד עצרת, משקיעת חמה עד שחרית, משום תלמידי רבי עקיבא, שכולם מתו משקיעת החמה ונקברו אחר שקיעת החמה, והיו העם בטלים ממלאכה. ועוד, דכתיב שבע שבתות תמימות, מלשון שבות ושמיטה, כדכתיב שבע שבתות שנים, מה שנת השמיטה אסורה במלאכת קרקע אף זמן ספירת העומר, דהיינו לאחר שקיעת החמה, שובתין ממלאכה.
